סיפור המעשה
1. ביום 19.4.12 בסביבות השעה 14:00, נראה הנאשם מסתובב בדרך השלום בת"א, בסמוך לקניון עזריאלי, כשהוא אוחז בחרב כסופה ומכה באמצעותה על מכוניות שונות. בשלב מסוים, נכנס הנאשם לאחד מכלי הרכב שעמדו בפקק התנועה שהיה במקום, הצמיד את החרב לצווארו של נהג הרכב (מר אלנקווה, להלן -
המתלונן 1) והורה לו לנסוע באופן מיידי לרח' אלנבי. אזרח נוסף שהבחין במתרחש (מר בסון, להלן -
המתלונן 2) ניגש אל רכבו של המתלונן 1 כשהוא מצויד בגז פלפל ושאל את הנאשם האם "הכל בסדר?". הנאשם התרה במתלונן 2 לבל יתערב במתרחש, ובתגובה, ריסס המתלונן 2 את פניו בגז הפלפל. הנאשם החל להשתולל, הכה בפניו של המתלונן 1, אשר למרבה מזלו, הצליח להימלט מן הרכב. הנאשם יצא אף הוא מהרכב והחל לדלוק אחר המתלונן 2, אשר נמלט לכיוון רכבו, תוך שהוא מנפץ, בעזרת החרב, את שמשות רכבו של המתלונן 2. באותן נסיבות ניפץ הנאשם אף שמשות של כלי רכב נוספים, כאשר בשלב מסוים, ונוכח ההתנהלות שתוארה לעיל, הוזעקה משטרה למקום ועצרה את הנאשם. במהלך הנסיעה בניידת קילל הנאשם את השוטרים ואיים על אחד השוטרים כי יפגע בו ובמשפחתו, ו"ברגע שישתחרר מהמעצר, יחפש אותו וירצח אותו ואת בני משפחתו".
על יסוד העובדות שתוארו לעיל,
שאינן במחלוקת, ייחסה התביעה לנאשם עבירות של איומים, החזקת סכין, חבלה כשהעבריין מזוין, התנהגות פרועה במקום ציבורי וחבלה במזיד ברכב.
מהלך המשפט וזירת המחלוקת
2. ההגנה הודתה בכל עובדות כתב האישום, והמחלוקת התמקדה בשאלת מצבו הנפשי של הנאשם בעת האירוע, כאשר לעניין זה טענה ההגנה לתחולת הסייג של אי שפיות הדעת, הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
3. נוכח זירת המחלוקת הממוקדת, הוגשו בהסכמה כל הראיות שנאספו בחקירת המשטרה ונשמעו שני עדים בלבד, פסיכיאטרים בהכשרתם ובעיסוקם. הראשון - ד"ר אהוד ברגר, מביה"ח אברבנאל, אשר ערך את חוות הדעת הפסיכיאטריות מטעם לשכת הפסיכיאטר המחוזי (להלן -
ד"ר ברגר), והשני - ד"ר גיא אור, אשר ערך את חוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה (להלן -
ד"ר אור). הנאשם בחר שלא להעיד.
4. אקדים את המאוחר ואציין כי שני הפסיכיאטרים התרשמו ממצב פסיכוטי קיים, אלא שלטעמו של ד"ר ברגר, ודעה זו ביקשה התביעה לאמץ, המצב הפסיכוטי היה ממוקד בתכנים דתיים או פסאודו-דתיים והוא נעדר קשר ישיר לאירועים המתוארים בכתב האישום, ואילו לטעמו של ד"ר אור, מחלת הנפש ממנה סובל הנאשם גרמה לחוסר יכולת של ממש להימנע מהמעשים, ויתכן שאף פגעה ביכולת להבין את הפסול שבהם.
5. אגש כעת לסקירה תמציתית של עמדות הפסיכיאטרים ושל עמדות הצדדים, ואז אפנה למלאכת ההכרעה בשאלה המרכזית העומדת לפתחי - האם עלה בידי ההגנה לעורר ספק סביר בדבר יכולתו של הנאשם להבין את הפסול במעשהו או בדבר יכולתו להימנע מעשיית המעשה. בשולי חלק זה אציין כי אין מחלוקת בשאלת כשירותו הדיונית של הנאשם, ומוסכם על הצדדים כי בעת ניהול ההליך, בין היתר בשל הטיפולים אותם זכה לקבל בעת אשפוזו, היה הנאשם כשיר לעמוד לדין.
תמצית עדויות הפסיכיאטרים
עמדתו של ד"ר ברגר
6. במסגרת תיק המוצגים, הוגשו לבית המשפט 3 חוות דעת שערך ד"ר ברגר, ובמהלך עדותו בבית המשפט, הוגשו מסמכים נוספים שנערכו על ידו מתוך תיקו הרפואי של הנאשם.
מחוות הדעת ת/17 עולה כי הנאשם, בן 31, רווק, בעל תואר ראשון בביוטכנולוגיה, ללא אשפוזים בעברו, אובחן על ידי צוות המחלקה כאדם בעל קושי לשליטה בדחפיו, בעל אישיות עם קווים אנטי סוציאליים, ובנוסף - אובחנו מחשבות שווא של גדלות וכאלה בעלות תכנים דתיים אשר באות לידי ביטוי בתיאורים בדבר קשר הדוק עם אלוהים, ואמירות לפיהן אלוהים מתקשר עימו ישירות. עוד צוין כי הנאשם מעולם לא סבל מהלוצינציות, או ממחשבות אובדניות.
בנושא האחריות הפלילית לאירוע המתואר בכתב האישום, ציין ד"ר ברגר כי להתרשמותו (והתרשמות הצוות המטפל), אין קשר בין המחשבות הדתיות והכרוניות לבין האירוע עצמו, הנובע מאיבוד עשתונות עקב המתנה בפקק, ומאחר והתעצבן מקללות הנהג אשר לרכבו נכנס.
בחוות הדעת המשלימה ת/18 צוין כי
קיימים תכנים פסיכוטיים וכרוניים מתמשכים
, ככל הנראה כבר משנת 2008, וכן צוין: "
חשוב למקד את תשומת ליבו של בית המשפט בשני היבטים, האחד קיומו של מצב פסיכוטי בכלל, במקרה זה המצב הפסיכוטי קיים אך ממוקד בתכנים מסוימים בהקשרים דתיים או פסאודו דתיים וזאת לאורך שנים. לציין כי במהלך כל אותן שנים לא הייתה התנגשות עם החוק. כאשר הייתה התנגשות עם החוק במקרה שנידון כאן, התרשמותנו במחלקה כי פעל מתוך גירוי חיצוני, קרי פקק התנועה בו היה תקוע, והפרובוקציה לדבריו של הנהג הנתקף".
בעדותו בבית המשפט, ציין ד"ר ברגר את הדברים הבאים:
"אני התרשמתי ממחשבות , ככה בהקשר של הקשר שלו עם אלוהים, זה הדברים, זה תחום ממוקד, שבזה התבטאו מחשבות השווא שלו, שהיו on and off, כנראה כבר מ - 2008, אז הוא תיאר את ההתחלה של זה, אבל , זה משהו, שהיה יחסית שולי בתפקוד שלו, למעשה הוא תפקד עם זה וזה לא בא לידי ביטוי באופן גורף ..".
לשאלת בית המשפט האם מדובר בנגזרת של מצב פסיכוטי השיב ד"ר ברגר בחיוב וכאשר נשאל האם אין קשר בין המצב הפסיכוטי, באותה נגזרת על פי קביעתו, לבין האירוע המתואר בכתב האישום השיב כי: "זו שאלה מאוד קשה, שאנחנו התלבטנו בה הרבה, באמת התלבטנו בה הרבה ועשינו על זה הרבה דיונים ואין, אין, ההתחלה של האירוע עצמו, אין שום עדות לזה, שזה קרה בגלל המצב הפסיכוטי, אין, מה לעשות"..."קיימת אפשרות, שהוא היה במצב פסיכוטי באירוע, אבל לא קיימת אפשרות, שיש קשר בין המצב הפסיכוטי לטריגר של האירוע הזה".
בהתייחס לבדיקה שנערכה על ידי רופאה תורנית בחדר המיון (ת/16) אשר מצאה כי הנאשם אינו במצב פסיכוטי, ציין ד"ר ברגר כי בניגוד לממצאי אותה בדיקה, הוא עצמו דווקא אבחן קיומה של פסיכוזה כרונית הנמשכת החל משנת 2008 ("אני אומר, יש פסיכוזה, שאני מצאתי אותה מ- 2008, ככה on and off, בהקשר מסוים, שאני לא מצליח לקשר אותו, ניסיתי, ניסיתי, דנו על זה המון עם הפרופסור הצוות המקצועי..." - פרו' עמ' 19 ש' 8; פרו' עמ' 29 ש' 29), וכן ציין: "אבל אני אומר שיש בעיה עם בוחן המציאות, אני אומר את זה, אני חותם על זה. יש בעיה עם בוחן המציאות, אני אומר עוד פעם, אני זה שאיבחן את זה, אני בהרבה שיחות, לא בהתחלה, לא כמו שהרופאה הראשונה במיון איבחנה, אני אחרי הרבה מאוד שיחות, הצלחתי למצוא את הפסיכוזה ואת הבעיה של האיש הזה..." (פרו' עמ' 54 ש' 29).
לבקשת ההגנה בחקירה הנגדית, התייחס ד"ר ברגר לשורה של בקשות להוראות אשפוז עליהן חתם מיד בסמוך לאשפוזו של הנאשם (נ/2; נ/4; נ/6), בהן תואר הנאשם כמי שנמצא במצב פסיכוטי פעיל וחריף עם מחשבות שווא של גדלות ומחשבות דתיות אשר חלקן כרוניות, סובל ממחשבות רדיפה גם כלפי הצוות, תוקפני ומהווה איום פיזי כלפי הצוות והסובבים אותו. ד"ר ברגר הסביר כי הוראת אשפוז היא כלי טיפולי, ומצבו של הנאשם נבע, בין היתר, מהמתח הגדול שליווה את מעצרו, מחוסר הוודאות ומעצם השהיה בבית חולים פסיכיאטרי.